שוחט נ' משרד התמ"ת ואח'

החלטה

רקע כללי

1. זוהי בקשה דחופה למתן צו עשה לביטול תוצאות ועדת הבוחנים במכרזים פנימיים של משרד התמ"ת, מס' 10/2 ו- 10/3 שהתקיימו ביום 21.4.10 (להלן: המכרזים), למשרות באיטליה ובלונדון (להלן המשרות). כן ביקשו המבקשים להורות על קיום מכרז פנימי חדש למשרות הנ"ל.

2. המבקשים, עובדי משרד התמ"ת, כלכלנים בהשכלתם ובוגרי קורס נספחים מסחריים, שנשלחו מטעם המשיבה 1 ל-3 שליחויות בחו"ל. המבקשים הגישו מועמדות למשרות במכרזים הנ"ל. המשיבים 3 ו-4 הינם אלה שנבחרו ע"י ועדת הבוחנים במכרזים הפנימיים הנ"ל.

טענות הצדדים

3. לטענת המבקשים המכרזים היו לתפקיד ציר כלכלי. תפקיד ציר מחייב נסיון של לפחות 3 שליחויות בחו"ל ואילו המשיבים 3 ו-4, שנבחרו ע"י ועדת הבוחנים, אינם עונים על הקריטריון הנדרש, כאמור. את דבריהם סומכים המבקשים על תקנון משרד החוץ, ובפרט סעיף 16.1 לו, שחלקו צורף כחלק מנספח י"ד של המשיבה (ושם מופיע הסעיף הנ"ל כסעיף 16.14).

טענתם השניה של המבקשים הינה כי הרכב חברי ועדת הבוחנים במכרזים הנ"ל לא היה כדין. המבקשים סומכים על פסק דין של בג"ץ שניתן ביום 15.12.87 וצורף כנספח ג' לבקשה (להלן פסק בג"צ). לטענתם הרכב חברי ועדת הבוחנים אינו תואם את פסק בג"צ ואת החלטת ועדת השרות מיום 14.5.87 בה נקבע כי ועדת הבחירה תמונה ע"י נציבות שרות המדינה. במקרה דנן, ועדת הבוחנים מונתה ע"י המשרד – המשיב 1, ובניגוד להחלטה הנ"ל.

4. לטענת המשיבים, המכרזים למשרות הנ"ל היו לתפקיד נספח מסחרי ואילו הדרג שאמור להינתן למי שייבחר ע"י ועדת הבוחנים עשויה להיות דרגת ציר. רק לאחר שייבחר המועמד המתאים, ייקבע הדרג שיינתן לו, וזאת כפונקציה של הותק בשליחות, מקום השליחות וכיוצ"ב. במכרזים הפנימיים נשוא הבקשה, נקבע מפורשות בתואר המשרה נספח מסחרי, כעולה מנספחים א' ו-ב'. אכן נכון כי נפלו טעויות במספר מסמכים ובפרט בפרוטוקול ועדת הבוחנים, שם נרשם כי מדובר במשרה של ציר כלכלי, באיטליה ובלונדון. טעויות אלה מקורן בטפסים סטנדרטיים שהופקו ע"י נש"מ. יחד עם זאת, הקובע הינו המכרז עצמו - נספחים א' ו-ב' - ולא די להיתלות בטעות הקולמוס בה נרשם "ציר" - שנפלה בפרוטוקול הועדה, כמו גם במכתב הזימון לועדה שנשלח למבקשים, נספח ה' לבקשה.

באשר להרכב חברי ועדת הבוחנים, הרי שזו נקבעה בהתאם לאישור נש"מ. החלטת בג"ץ היתה כאמור בהסכמה, בשנת 87'. מאז נערכו שינויים רבים ובפרט נציבות שרות המדינה האצילה למשרדים את הסמכויות, לניהול מכרזים מדרגה 22 ועד דרגה 43, כעולה מנספח י"ז לתשובה. בהתאם לשינוי זה, שהוחל על כל משרדי הממשלה, נבחרים חברי ועדת הבוחנים במכרז פנימי ע"י המשרד, לאחר אישור של נציבות שרות המדינה. אישור, כאמור, ניתן אף במקרה זה. לפיכך לא נפל פגם בהרכב חברי ועדת המכרזים, מה גם שככל שנפל פגם, היה על המבקשים להעלות את טענותיהם בטרם הופעתם בפני הועדה ובטרם זו קיבלה החלטתה ולא בדיעבד, לאחר קבלת תוצאות הועדה ולאחר שאלה לא נשאו חן בעיניהם.

ההליך

5. הצדדים התייצבו לדיון ביום 13.5.10. כל צד צירף לכתב טענותיו (לבקשה ולתשובה) נספחים רבים. הואיל ומדובר היה בסעד זמני, ולמעשה המחלוקת העובדתית היתה מצומצמת וניתן להכריע בה על יסוד המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, ויתרו הצדדים על החקירות ועברו לשלב הסיכומים, שנעשו בעל פה באותו מעמד. על יסוד כל האמור תינתן ההחלטה דלהלן.

מובהר בזה כי ההחלטה הינה לכאורה בלבד, בשים לב לכך שעסקינן בסעד זמני.

הכרעה

6.ממהות הבקשה, בשים לב לעובדה שההחלטה של ועדת הבוחנים כבר ניתנה ביום 21.4.10, עולה כי אין המדובר בבקשה לצו מניעה כי אם לצו עשה זמני, כאשר הסעד המבוקש הינו צו עשה לביטול ההחלטה מיום 21.4.10 בדבר בחירת המשיבים 3 ו 4 במכרזים הפנימים הנ"ל. סעד נוסף שביקשו המבקשים הינו עריכת מכרז פנימי חדש. לא מדובר בסעדים של צוי מניעה כי אם בצוי עשה, משמדובר בשינוי מצב קיים מעיקרא ולא שימור המצב הקיים. בכל אופן אנו נבחן את עניינה של הבקשה בהנחה שהצווים המבוקשים הינם צווי מניעה שם הקריטריונים להענקתם נוחים יותר למבקשים.

7.ההלכה העקרונית שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, בענין סעדים זמנים, אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה והובאה בפסק הדין בענין גנץ, (דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל - מרדכי גנץ פד"ע ד' 161, 164), סוכמה שם בזו הלשון:

"עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית-המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה; אין בית-המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלול להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו".

8.אמנם טרם הוגש כתב התביעה, ברם נראה שהמבקש בפנינו מבקש למעשה שבית הדין יפסוק סופית בפלוגתא שבין הצדדים, אם כי לתקופה מוגבלת. על כגון דא, מתן צו עשה זמני, אמר בית הדין הארצי לעבודה בעניין גנץ כדלקמן:

"צריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא בית משפט להעתר לבקשה כזו וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של מבקש ולא רק הוכחות על זכות לכאורה". (שם, עמ' 164)